<h1>רבינו ירוחם נכ"א ח"ב</h1>
<h2>דף מג:</h2>
מנהג עובדי אדמה לנטוע מוגרוניש הנקרא הברכה באילן, ובכרם ספוק, שחופר גומא בקרקע סמוך לאילן ולוקחין יחור אחד מהאילן וטומנין היחור באותה גומא ויוצא ראש היחור מצד האחר ונעשה שם אילן ועיקרו נשאר מחוב' באילן הגדול הראשון, ומאותו האילן החדש אחר שנה מבריכין אחר כמותו וכן מן השני שלישי אחר שנה אחרת וכן רביעי וכן רבים שנה אחר שנה, אין דין ערלה נוהג בשום אחד מהם כל זמן שמחוברין לאילן הישן הראשון כלומר שלא פסק היחור הראשון מן האילן הישן הראשון אף על פי שכל אחד השריש ויונק מהקרקע, אחר עיקר יניקה שיונקין מהאילן הישן הולכין ואין בכאן דין ערלה, ואם נפסק היחור הראשון עיקרו מהאילן הישן כי כן נוהגין לפסוק אותו אחר כמה ימים שהו' גדול מהאילן הישן כדי שלא יינק ממנו ויכחישנו כיון שהוא גדול ויוכל ליגדל בפני עצמו, מונין לאותו יחור ראשון וכן לכלם מיום שנפסק היחור הראשון מן האילן הישן, כי חשבינן להו כי היום שנפסק היחור הראשון מהאילן הישן אותו היום נטעו היחור הראשון וגם כל ההברכות האחרות ומהיו' ההוא והלאה מונין להם שני ערלה, כי הערלה נוהגת בהברכה ובהרכבה ובנטיעה כמו שאכתוב, וכמו שפשוט בר"ה ובמסכת סוטה, וערלה [פ"א מ"ה], וכן פי' רבי' שמשון. וזה נמצא ברוב בגפנים. נוטע ומבריך ומרכיב וכלן חייבין בערלה כך פשוט בר"ה ובמ' סוטה. וההוא דאמרי' בת"כ ונטעתם פרט למבריך, ההוא מיירי קודם שנפסק היחור ר"ל הבריכה מהאילן הישן כמו שכתבתי למעלה. מוגרוניש שכתבתי שנוהגין בהן ערלה לאחר שנפסק מהאילן הישן, תמהו המפרשי' היאך מותר לקנות יין מכרמי הגוים כי יש לעולם שם מיגרוניש. וכתבו בתוס' כי הוא ספק ערלה וספק מותר וודאה אסור. ונראה שהמוגרוניש בכרם ישראל שהוא ודאי שאסור אפילו בהנאה אחר שנפסק מהאילן הישן עד ג' שני' כמו שכתבתי. והרא"ש התירו אפילו ודאו, כי בחוצה לארץ אינו אסור אלא נוטע אילן מעיקרו אבל מבריך ומרכיב לא, והביא ראיה מסוט'.
הברכ' שפירשתי למעלה שהיא מוגרוניש שטומנים אותו עובדי אדמה בקרק' אחר שחופרין גומא ולימים רבים חותכי' ופוסקין אותו מן האילן הזקן, וכתבתי למעלה שכל זמן שלא נפסקה אין מונין לה ערלה שיניקתה מן האילן הזקן אבל אחר שנפסקה מן האילן הזקן מונין לה שני ערלה מיום שנפסקה, ואם נפסקה והיא מליאה פירות, אם ניתוסף הפרי אחר שנפסקה שמונין לה כבר שני ערלה מכאן (ואילן) [ואילך] עד שאין בפרי הראשון שהוא מותר ק"ק חלקים על התוספת, אסור דביטול ערלה הוא בא' ומאתים, הילכך יתלש' מיד כשיפסוק אותה מן האילן הזקן ויהיו הפירות מותרין, כך פשוט בערלה [פ"א מ"ה]. ומפרש בירושלמי כיצד משערים אם הוסיף, על ההיא דהרואה ירק בכרם במסכת כלאים [פ"ה מ"ו] ואמר כשאגיע שם אלקטנו משם מותר כשאחזור אלקטנו אם הוסיף ק"ק אסור, ופירש בירושלמי כיצד משערין, ורבינו שמשון פירש הירושלמי כך, לוקח ירק א' ומשערו שהוא כמו ירק אחר מאותו המין שנשאר מחובר לא פחו' ולא יותר אלא כמוה ושוהה כפי הזמן שנשתהה אותו ירק בכרם לאחר שאמר לכשאגיע אלקטנו עד שעת לקיטתו (בם) [אם] הוסיף אותו המחובר א' מק"ק על אותו שנלק' בידוע שהוסיף על הנלקט א' מק"ק. והרמב"ם כתב כיצד משערי' אם הוסיף ק"ק, רואים אם נחתך ירק זה או תבוא' זו מן הארץ בכמה זמן יבש עד שלא נשאר בו ליחה (ובשביעית) [וכשיעור] שהייתו ליבש נשתהה לצמוח, כיצד הרי שנשתהה ליבש עד שלא נשאר בו ליחה משנעקר מאה שעו', הוי יודע שגדל כ"כ מהפרי בק' שעות, וא"כ אם נשתהה הירק בכרם חצי שעה אחר שראהו בידוע שהוסיף ק"ק. וה"ה באילן זקן שנעקרו בו פירות וחזר ושתלו כך הוא דינו כמו הברכה שכתבתי שאם הוסיף ק"ק אסור. אבל אם הרכיב ענף מלא פירות של ערלה בתוך אילן זקן, פירות הענף אסורים לעולם אפילו גדלו הרבה שאין גדולי התר מעלי' את האיסור, וכן הסכימו הפוסקים עד כאן.
הנוטע לסייג ולקורות פטור מהערלה ואפילו הפנימי למאכל וחיצון לסייג הפנימי חיי' והחיצון פטור כך פשוט בערלה [פ"א מ"א], פירוש לסייג, שנטעו להיות גדר לכרם סביב, ולקורות פירוש, שמגדלם לעשות מהן קורות לבנין. וכן לעצים פטור כדאמרינן בירושלמי ונטעתם כל עץ מאכל את שהוא למאכל חייב ולא לקורות ולעצים. ועוד בירושלמי שצריך שיהא ניכר בהן שנטעו לכך, לעצים שנטען רצופין שלא הרחיק זה מזה כדרך שעושין לעץ מאכל, ולקורות שמשפה הענפים כדי שיתעבו ויהיו גסין, ולסייג מקום הגדר מוכיח עליו. ועוד פשוט ואם חשב עליהם בשנה ראשונה או בשנית למאכל חייב בערלה ובנטע רבעי, ומונה משעת נטיעה, אבל אם חשב עליו בסוף שלשה שיהיה למאכל אין בו דין רבעי [דאין רבעי] בלא ערלה. ואם נטען מתחילה למאכל ואחר כך חישב עליהן לסייג, חייב בערלה. נטעו למצוה כגון ללולב או לאתרוג חייב. והא דאמרינן הפנימי למאכל פירוש שחשב שהענפים הפנימים של צד השדרה יהיו למאכל אפילו שהכל אילן א', החיצון שהוא לקורות פטור. ופשוט בירושלמי וה"ה נמי אם התחתון למאכל והעליון לסייג או להפך, שאותו שהוא למאכל חייב והשאר פטור.
נטיעה ילדה שהיא פחותה מטפח שלעולם לא גדלה יותר, כל שנותיה היא באיסו' ערלה שמא יאמרו דבת שנתה היא, ודוקא כגון שנים כנגד שני' וא' יוצאה זנב אבל כרם כלו קול יש לו כמה יש שנטעוה ואינה נוהגת אלא שלשה שנים, כך פשוט בסוט'.
